בשביל מה אנחנו כאן? זו השאלה הראשונה בדרך אל הטוב, ובכל זאת רוב בני האדם אינם פנויים לשאול אותה. לפי רבי נחמן מברסלב, מה שמרחיק את האדם מהטוב הוא היעדר יישוב הדעת, והדעת אינה מתיישבת כל עוד האדם נמצא ב"גלות": מגיב למה שקורה סביבו, ואינו חי מתוך עצמו. חירות אמיתית אינה תלויה במקום או בנסיבות. בן חורין הוא מי שחייו נובעים מהקשר שלו עם בורא עולם, ולכן הוא ממשיך לפעול, לצמוח ולהיטיב גם כשקשה בחוץ. הדרך לחירות עוברת בשמחה, ושמחה אמיתית היא הנכונות לצאת מהמקום שבו אתה נמצא אל הטוב הבא: "מן המצר קראתי י-ה, ענני במרחב י-ה". כיצד מגיעים לשמחה? מוצאים בעצמנו את הנקודה הטובה, זו שנולדנו איתה וזו שקנינו בעמל, ועושים איתה שלום. נפתחים להיות חלק מכלל ישראל, "צורת אדם אחת", ומביאים אל המקום המשותף את הטוב שלנו, כמו במעגל של ריקוד, שבו ההתחברות אינה לוקחת מקום אלא יוצרת אותו. ומוסיפים "בדיחא דעתיה": היכולת שלא להיות שבויים ברצינות של הרגע, ולראות את הטוב העתיד לבוא. מי שעבר את הדרך הזו יכול סוף סוף לשאול "מה התכלית", והתשובה נעשית פשוטה הרבה יותר: לתת לטוב שבו לצאת אל העולם. בשיעור משולבים סיפורים על האדמו"ר מצאנז אחרי השואה, על חסיד ברסלב בלילה האחרון של חייו, על רבי עקיבא מול חורבות המקדש, על יהודי שרקד בגשם, ועל צדיק נסתר מחסידות גור. השיעור הוא חלק מסדרת שיעורים על מושגי יסוד ביהדות שנמסרה במרכז שורשים. • שאלת התכלית: "בשביל מה אנחנו כאן?" כשלב הראשון בדרך אל הטוב • יישוב הדעת, ומדוע עצבות וכבדות מונעות את השאלה • שמחה כנכונות לצאת מהמקום: "כי בשמחה תצאו", "מן המצר קראתי" • "צדיקים אין להם מנוחה": חיים של התקדמות מתמדת • בן חורין: חיים הנובעים מהקשר עם הבורא ולא מהנסיבות • חירות מול גלות: הגלות היא בלב ולא במקום • גם מי שהגיע לטוב צריך לשאול "בשביל מה" • "על ידי גלות אין הדעת מיושבת": מואב ה"שאנן" • מושג ה"זמן": כל רגע מזמין את הרגע הבא • הנקודה הטובה הטבעית והנקודה הטובה שנקנית בעמל • לעשות שלום עם הטוב שבך • השמחה בכך שאנו מזרע ישראל • כלל ישראל כ"צורת אדם אחת", ו"הילכו שני…