שיעור הרה"ג צבי יונתן מארטאן שליט"א שיעור דף היומי בעיון בעניינים המוזכרים על הדף השיעור והתקציר נתנדבו בנדיבת לבו של האי מוקיר תורה רבנן וחכמתן, ה"ה הרבני הנגיד מוה"ר יואל ווערצבערגער הי"ו תקציר השיעור: כדאמרנו בשיעור לדף קל״ז שיבח ריב״ז באבות (פ״ב מ״ח) את תלמידו ר״א דהוא כבור סיד שאינו מאבד טיפה, דבתודעתו משמר באופן מוחלט את כל המסורות וכל מה שקיבל מרבותיו שלא לשנותם באופן שיטתי. וזה דאמר ר״א בתוספתא ביבמות (פ״ג ה״א) שלא אמר דבר מעולם שלא שמע מרבותיו. וכדהבאנו מד״ר יצחק גילת זהו דשמר והחמיר ר״א על ההלכה הקדומה כהלכות ב״ש וההלכות הכיתתית, שקרוב יותר לפשוטו של מקרא (ודרשותיו המה בדרך כלל לחזקן), אשר שארי חביריו הקילו בהן ואמרו על כמה מהן שהן רק מדרבנן וכדומה. וזהו דחלק על חביריו ולא חילק בהלכות שבת במלאכה הצריכה לגופו או לא, או אי היא כלאחר יד או לא, דאכן קבע בהן שהן מדאורייתא לעומת חביריו שקבעו שהן רק משום שבות אי עשאן כאלחר יד או אי אינה צריכה לגופה. והיא להיפך מגישה השיטתית של ר׳ יהושע בדתיות ההומניסטית שלו לחדש בתוך תושבע״פ, אשר אליביה זהו ענינו של המסורה לגבל אותה כעיסה, וכדהבאנו בשיעור לדף קל״ג ובשיעור לדף קל״ה מהג״ר דוד סבתו. והמשיך את זה ר״ע תלמידו עוד יותר. וזהו נמי דהחמיר ר״א בכלים (פי״ז מ״א) דלטהר כלים מטומאתן בעינן נקב במה שהן לתשמישן הפרטית הטבעית שלה כבההלכה הקדומה, ור׳ יהושע הקיל נגדו לכלול סטנדרט משפטית מופשטת אחת דכולן נטהרין בשיעור מוציא רימון. והרב ד״ר מנחם כהנא (ספרי במדבר 689) הביא דבזה נמי נחלקו דב״ש סברי בהפסקת עבודה קודם שביעית דהיא עד זמן שיפה לפרי לכל חד במפורט כדאית ליה בטבעו כההלכה הקדומה הטבעית, וב״ה קבעו סטנדרט משפטית אחת בזה דהיא עד עצרת. וכמו״כ סברי ב״ש בשיעו טומאה דהיא כפי הצורך של כל אחד, וב״ה קבעו סטנדרט אחת שהיא בפותח טפח. ושהוא נמי דנחלקו בתוספתא בשבת (פ״א הט״ז) דר״א סבר דבגזירות י״ח דבר שגברו ב״ש גדשו סאה שהוסיפו גדרות וסייגים והיא דבר טוב (וכרש״י בשבת דף קנ״ג ע״ב), אבל ר׳ יהושע סבר דהוי כמחקו סאה דכמה פעמים בהא דמחמירים בגזירות…