שיעור הרה"ג צבי יונתן מארטאן שליט"א שיעור דף היומי בעיון השיעור והתקציר נתנדבו בנדיבת לבו של האי מוקיר תורה רבנן וחכמתן, ה"ה הרבני הנגיד מוה"ר יואל ווערצבערגער הי"ו תקציר השיעור: כדאמרנו בשיעור לדף קל"ט שינו ופיתחו המקובלים את המובן של גלות השכינה שנזכרה בחז״ל כדגם משפחתית, שהיא ישות ומדה לעצמה שנפרד מזיווגה להקב״ה כביכול, ומחכין שיחזור לעת״ל לזיווג ויחוד קוב״ה ושכינתיה. ובזה ביאר ד״ר יהודה ליבס דבהזוה״ק העלה קדושתה ומעלתה של א״י הגיאוגרפית (וכעין גישת הכוזרי אודות מעלתה האימננטית של א״י), שהיא ״ארעא קדישא עילאה״, ולדוגמא בהא דקבעה ששמחה שייכת רק בא״י והמקובל היא בזיווג עם הארץ ממש; והיא דענין הגלות היא שלילי למדי כיון דאינם בא״י. וכמו שתיאר הזוהר חדש דרק בני א״י ראויין לקונן על שבר השכינה וחורבן העיר שראו כל זה ולא בני בבל הרחוקין. וזהו דכתב הזוהר חדש (דף צ״ג) על איכה דלימוד בחו״ל היא לימוד של חושך, דרק בא״י הוי לימוד התורה האמיתי, ורק שם משכילים המקובלים שהן ככוכבים, עפ״י הפסוק בסוף דניאל, את השגותיהם, ורק בני תורה בא״י מקבלין פני השכינה. אבל התפיסה בתיקו״ז, שהיא שכבה מאורחת וכדאמרנו עפ"י היעב"ץ, היא דהחסרון של הגלות היא רק מחמת ההפרדה של השכינה מזיווגה ויחוד למקומה, ולא אימצה החיים בא״י הממשית. ולכן פי׳ ג״כ דעיקר סבל הגלות היא לבני חו״ל שסובלים בעוני (דלא כבני א״י שאימצו את העשירות) ביחד עם השכינתא בגלותא. ואכן פי׳ (ח״ג דף רמ״ז) דלא כהזוה״ק דהמקבלין פני השכינה המה הבני תורה שהולכים בגלות ובעוני ביחד עם השכינה. ולכן לעומת מה שפי׳ הזוה״ק (ח״ב דף פ״ב ע״ב) דהא דניבא יחזקאל בחו״ל (אשר גם חז״ל במו״ק דף כ״ה ע״ב והכוזרי במאמר ב׳ אות ח׳ עסקו בזה) היא משום דהמים בנהר כבר שעמד שם ביטל זוהמת ובעיית חו״ל, פי׳ התיקונ״ז דהיא משום דתיבת ״כבר״ היא כ״רכב״ והמלאך מטטרו״ן כיון דשייך התגלות בחו״ל בסתמא. ולכן אימץ התיקו״ז הדמות של משה הרעיא מהימנא דלא נכנס לא״י, וג״כ הדמות של אליהו הנביא שהוא בכל הדורות בכל מקום (וזהו כעין גישת הרמב״ם דאין במעלת א״י קדושה אימננטית בסתמא אלא מה שמעניקים…