שיעור הרה"ג צבי יונתן מארטאן שליט"א שיעור דף היומי בעיון בעניינים המוזכרים על הדף השיעור והתקציר נתנדבו בנדיבת לבו של הרבני הנגיד מוה"ר יואל ווערצבערגער הי"ו תקציר השיעור: א). תוס׳ הקשה ארש״י דפי׳ ד״לפני״ דמעשר בהמה אינה לאחר החורבן משא״כ המתנות דנוהגין אף לאחר החורבן, ולכן אין לילף מתנות ממעשר בהמה, דהא דאין מעשר בהמה לאחר החורבן אינה אלא מדרבנן והאיך תיבטל הגז״ש מחמת זה? ולכן פי׳ דה״לפני״ היא שמשישא בהמה מקודש לפניו ולאחריו משא״כ מתנות. ב). הרש״ש העיר דלא זו בלבד דמעשר בהמה נאכל לבעלים דלא כבכור, אלא אף אין נותנין מתנות חזה ושוק ממנו להכהן. ג). רש״י פי׳ ד״מכירה״ היא דמתנות הוי ממון בעלים וכן היא בכור, משא״כ מעשר דאינו נגאל ואינו נמכר. והביא דיש שפי׳ ד״קדושה״ היינו דיכולין לקדש בו את האשה כיון דהוי ממון בעלים כנ״ל. וק״ק דהא נמצא דהוי ״מכירה״ ו״קדושה״ משום הגדרה אחת ולמה חילקן הש״ס לשנים ולומר דעי״ז הוי נפישי מהא דדומה מתנות למעשר? ורש״י הקשה דאע״ג דאין המעשר נמכרת אפ״ה יכולין לקדש בו את האשה. והנצי״ב במרומי שדה הקשה אזה, דאי אינו יכול למוכרו, הא ג״כ אינו ממון בעלים לקדש בו את האשה, וכן היא להדיא במע״ש (פ״א מ״ב)? והמשנה ראשונה הביא דאכן השמיט הרמב״ם בהל׳ בכורות (פ״ו ה״ה) דאין מקדשין האשה בממון מעשר בהמה, וכן דייק המנחת חינוך (מצוה נ״א) דכמו״כ השמיטו הרמב״ם בפ״ה מהל׳ אישות. וביאר המשנה ראשונה שמוכרחים לומר דהיו להם גירסא אחרונה בהמשנה במע״ש (אבל בפירוש המשניות להרמב״ם שם חזינן דאכן היה לפניו הגירסא דאין מקדשין בו את האשה). והבן אריה האריך לתרץ בהנפק״מ בין הא דאין מוכרין מעשר בהמה אבל יכולין לקדש בו את האשה. וי״ל דאכן הוי ממון בעלים לקדש בו את האשה והא דאינו יכול למוכרו היא מחמת הזילזול שיש בזה. והנצי״ב חילק דבקידושין מקדש בהנאת הממון ולא הממון עצמו כבמכירה. ד). תוס׳ ביאר דהוו״א דלילף הגיזה מבכור אע״ג דכתיב ביה ״שור״ ובראשית הגז כתיב ״צאנך״, דהוו״א ד״צאנך״ ל״ד, וביאר התוס׳ הרא״ש דרגיל התורה לינקט צאן בלשונה. ה). הרמב״ם בהל׳ בכורות (פ״י ה״ו) חייב תלישת צמר בראשית ה…