שיעור הרה"ג צבי יונתן מארטאן שליט"א שיעור דף היומי בעיון בעניינים המוזכרים על הדף השיעור והתקציר נתנדבו בנדיבת לבו של הרבני הנגיד מוה"ר יואל ווערצבערגער הי"ו תקציר השיעור: א). יש שגרסו דר׳ יוחנן אתני לבריה והיה קודם שמתו בניו ל״ע כדאיתא בברכות דף ה׳ ע״ב, או שנשתייר לו בן אחד. ורב נסים גאון גרס דאשכחיה ר׳ יוחנן לאיסי בן העני דאתנייה לבנו של איסי ולא לבנו של ר׳ יוחנן. ואכן כעי״ז אמר ר׳ יוחנן לרב אסי/איסי בע״ז דף נ״ח ע״ב דלשון תורה לעצמה ולשון משנה לעצמה. ולפי״ז ק״ק על החת״ס דלכל שפה ניתוסף בה מילים שנתחדשו בדור ההפלגה בבל, משא״כ לשה״ק שנשאר בטהרתה. והא חזינן דלשון משנה לחוד מלשון תורה? ב). ר׳ נתן בר׳ יצחק הבבלי, שחי בתקופת הגאונים במאה הי׳, כתב דמתחילה קראו לראשי ישיבות בבבל ״ריש סידרא״, ולאחמ״כ שנסתדר בקביעות נקראו ״ראש ישיבה״. ג). המהרש״א ביאר דהא דנפקי זיקוקין דנורא מפומיה דרב בעת לימודו, היא דהתורה נמשלה לאש ועסק בה בהתלהבות. ד). כדאמרנו בשיעור לדף קל״ה ובשיעור לדף קל״ו י״ל דקיימת ב׳ ממדים בחיוב ראשית הגז: אי היא משום פרנסת חפצי הכהן, או דהיא כענין ביכורים בחג הגז מוטל על הגברא להודות לה׳ ולהפריש מיבולו אליו. והא דדרשי דבעינן שיעור בגד לכהן היא כהגישה דחיובו משום פרנסת חפצי הכהן. ה). הרא״ה והרי״ף בשבת והתורת חיים הקשו ארש״י דפי׳ דכיפה של צמר היתה כובע קטנה מתחת להציץ, דהא שערו של כה״ג היה נראה בין הציץ להמצנפת ששם היה מניח תפילין, ולא איזה כובע? ופי׳ דהכיפה של צמר זהו הפתיל תכלת שעליו היה מונח הציץ. ו). האור שמח (הל׳ כלי המקדש פ״ה הי״ז) ביאר דהא נחלקו אי אבנטו של כהן הדיוט היתה של בוץ או ג״כ מכלאים עם צמר כמו אבנטו של כה״ג בשאר ימות השנה, היא דנחלקו אי הכה״ג הוא בשורשו קדושת כהן הדיוט שניתוסף עליו קדושת כה״ג ולכן אבנטו (בשאר ימות השנה) שוה לאבנטו של כהן הדיוט, או דכה״ג הוא סוג קדושה נפרדת לגמרי מקדושת כהן הדיוט ולכן אבנטו היא של כלאים בשעת אבנטו של כהן הדיוט היא של בוץ. (וכמו״כ נחלקו במחשבת ישראל,כבספרי מהר״ל ועוד, אי מעלת הישראל ניתוסף על מעלת הבן נח מתחתיו,…