שיעור הרה"ג צבי יונתן מארטאן שליט"א שיעור דף היומי בעיון בעניינים המוזכרים על הדף השיעור והתקציר נתנדבו בנדיבת לבו של האי מוקיר תורה רבנן וחכמתן, ה"ה הרבני הנגיד מוה"ר יואל ווערצבערגער הי"ו תקציר השיעור: חז״ל ירדו לעומק כוונת המקראות אשר עי״ז יוכלו לארגן המסורה שקיבלו בתוך הכתובים. וכדהבאנו בשיעור לחולין דף ס״ו-ס״ז למד הגר״א בסוף ימיו רק התורה שבכתב וממנה כבר הבין וראה כל מה שדרשו חז״ל ממנה דהיא כבר בהמקרא ממש, וכן עסק ר׳ יהונתן שטייף לחבר חומש לימודי ה׳ לקבץ כל דרשות חז״ל על כל פסוק ופסוק. ובזה נמי ציין הג״ר דוד הנשקה להראב״ד שהביא בפירושו על הי״ג מדות שהתורה נדרשת בהן בתו״כ אהא דשתי כתובים המכחישים זא״ז בעינן כתוב שלישי להכריע ביניהם, דמזה למדו חכמים להכריע אף מדעתם להכריע בין שתי כתובים המכחישים זא״ז אף כשאין כתוב שלישי שיכריע ביניהם; והיא ג״כ בעיון עמוק בתוך כוונת רוח הכתובים. וכדהבאנו בשיעור לדף ב׳ משמע בספר שמות דפדיון בכור בהמה טמאה היא רק בפטר חמור מחמת קדושת הבכורה שנתקדשו בהאירוע של יציאת מצרים - ששם נתקדשו רק בכורי אדם לפדותם, בכורי בהמה טהורה לזבח לה׳, ופטר חמור לפדותם בשה - משא״כ בספרי ויקרא ובמדבר דמשמע דהיא בכל בהמה טמאה. (ואף בספר שמות משמע מהכתובים דנתקדשו רק לאחר שבאו לארץ ולא במדבר, ונחלקו האמוראים בזה.) ובפ׳ בא בספר שמות משמע דהמה לה׳ אבל לא שהמה להכהנים, ובפרט בכורי בהמה טהורה שצריכין לזבחם לה׳ (ולכאורה לשם שלמים), וזהו דצריכין לפדות בכורי אדם ופטר חמור כיון דא״א להקריבם, אשר לכן עורפין החמור אי אין פודין אותו (והרמב״ן ביאר דאכן בפרשה זו נתקדשו הבכורים לה׳ לשרת לפניו, ורק בכי יביאך אל הארץ דאין משרתים שם בעינן לפדותם). ובפ׳ משפטים הוזכרה רק פדיון בכורי בהמה טהורה ואדם, בלי קשר ליציאת מצרים, וקשרם להא לתרומת ראשית יבולו. ופי׳ הרשב״ם דאכן אין הרעיון של בכורי בהמה טהורה ואדם בפ׳ משפטים משום יציאת מצרים, אלא מחמת רעיון הראשית שהראשית של כל דבר היא לה׳. ולכן י״ל דלא הוזכר בה פטר חמור כיון דאכן אין ראשיתה ראוי לנתינת ה׳ כבכל ראשית. משא״כ בפ׳ בא שקשור…