שיעור הרה"ג צבי יונתן מארטאן שליט"א שיעור דף היומי בעיון בעניינים המוזכרים על הדף השיעור והתקציר נתנדבו בנדיבת לבו של האי מוקיר תורה רבנן וחכמתן, ה"ה הרבני הנגיד מוה"ר יואל ווערצבערגער הי"ו תקציר השיעור: כדאמרנו בשיעור לדף ב׳ מצינו במכילתא דר' ישמעאל (מס' דעמלק פ' א') דהשיב ר"א לר׳ חנינא במותבא רבה (וא. ש. רוזנטל בתרביץ קובץ מ׳ שנת תשל״א האריך במהו ״מותבא רבה״) דהטעם שראו ישראל לפדות מבכורי בהמה טמאה רק החמורים, היא משום דגזירת הקב"ה היא משום שלא היו להם סוסים וגמלים במצרים ובהן יצאו ישראל ממצרים. ובמכילתא דרשב"י גרסו דאמר ר"א מפני מה פדו פטרי חמור ולא סוסים ואמר דהיא גזירת המלך (וד״ר יאיר לורברבום במאמר גזירת המלך וגזירת הכתוב בספרות התלמודית, האריך בענין השינוי בהלשון בחז״ל בין ״גזירת מלך״ ו״גזירת הכתוב״), וג"כ/ד"א משום שיצאו ישראל עמהם ממצרים. ובמכילתין להלן דף ה' ע"ב גרסו דהשאלה היתה על מה שנשתנו פטרי חמורים מפטרי סוסים וגמלים ותי' ר"א דהיא בין גזה"כ ועוד שסייעו לישראל ברכוש מצרים. (ואופטביצר הביא ראיה לזה דיש שכר לבע״ח דלא כהרמב״ם ועיין בשיעור לסנהדרין דף ט״ו ובמבוא לסדר קדשים ח״ט.) וצריכין לעמוד על השינויים בזה. והגר״א אכן גרס במכילתא דר׳ ישמעאל כהבבלי, דלא ראו ישראל לעשות כן מעצמן אלא שצוה הקב״ה להם את זה, והשאלה היא על מה נשתנה וצוה כן הקב״ה. אבל בהגניזה אכן הגירסא היא כלפנינו. וקשה ג״כ על המכילתא דר׳ ישמעאל דמתחילה תי׳ ר״א דהיא גזירת הקב״ה ומיד אח״כ נתן טעם לזה. והרב ד״ר מנחם כהנא ז״ל בספרו המכילתות לפרשת עמלק והרב ד״ר אהרן שמש במאמר דיני הבכורות ומעשר בהמה בחז״ל וספרות קומראן (מגילות קובץ ג׳ שנת תשס״ה) פי׳ דבספר שמות בפ׳ בא ובפ׳ משפטים לא נאמר כי אם לפדות פטר חמור, משא״כ בספר ויקרא בפ׳ בחקותי ובספר במדבר בפ׳ קרח משמע שצריכין לפדות כל בכור בהמה טמאה, ודנו חז״ל בדף ה׳ ע״ב ובספרי (במדבר פיסקא קי״ח) לאחדם דהכוונה בספרי ויקרא ובמדבר היא רק לפטר חמור, ובכור בהמה טמאה אין פודין אותה בשום דבר, דס״ד דחלוקין מפטר חמור בהא דאין צריכין לפדות בשה דוקא. ובתוספתא בבכורות…