שיעור הרה"ג צבי יונתן מארטאן שליט"א שיעור דף היומי בעיון בעניינים המוזכרים על הדף השיעור והתקציר נתנדבו בנדיבת לבו של הרבני הנגיד מוה"ר יואל ווערצבערגער הי"ו תקציר השיעור: א). רש״י פי׳ דהא דדרש רב מתנה דאי מצא קן בראשו של אדם נקרא עדיין ״על הארץ״ מדכתיב אצל מרידתו של אבשלום ואדמה על ראשו, דלא אבדה שמה כשהיא על ראשו של אדם דהוא ג״כ עפר מן האדמה. והרמב״ם בהל׳ שחיטה (פי״ג הי״ז) פסק דה״ה אי מצאו על ראשו של בע״ח, והגר״א ביו״ד סימן רצ״ב ס״ק ז׳ תמה דמהיכי תיתי לו את זה? והאור שמח פי׳ דהיא מהפסוק במלכים ב׳ (ה׳ י״ז) צמד פרדים אדמה משא על הבהמה, דחזינן דאף כשהיא משא על הבהמה עדיין נקרא ״אדמה״. וכן היא בלבוש שם בסימן רצ״ב סעיף ג׳ דכיון דכולם מעפר נבראו לכן לא אבדו האדמה את שמה כשהיא על ראשם. וכל זה היא כדהבאנו כמה פעמים את מה שכתב הגור אריה בפ׳ חקת דעסקו חז״ל בדוגמאות קיצונית כדי ללבן גבולי ההגדרה של המושג. וכן דרכם של חכמי הפילוסופים ללבן ע״י נקיטת דוגמאות כאלו בניסויי מחשבה קיצוניים ללבן הגדרותיהן של מושגי התודעה וכדומה. והמנחת אלעזר (ליקוטי דברי תורה אות קצ״ג) כתב על קראי אחד בווילנא שלצץ על דברי חז״ל בהא דמצא קן בראשו של אדם, והשיב לו חכם אחד מספרי יון על אחד ממעשי הנזירים הסטואים שסיגף עצמו שעמד על מקום אחד במדבר ימים רבים בלי תנועה, עד שקינו עופות בראשו. והחכם היה קלמן שולמן מהמשכילים בווילנא שלמד בישיבת וולוז'ין (שתירגם את ספרי יוסף בן מתתיהו), שכתב את זה בכתב העט חבצלת השרון (א׳ שנת תרכ״א) ליישב ולפרש כמה מימרות המוזרים של חז״ל. ובכתב העט הצפירה (שנת תרנ״ט) סיפרו דר׳ יוסף זכריה שטרן רכש את ספרי קלמן שולמן. וכמו״כ הביא הערוך השלחן בסימן רצ״ב דשייך אצל הפראים במדינת הודו שמסגפים עצמם בכגון דא. ולכן י״ל דלא נקטי חז״ל אלא אדמה בראשו של ״אדם״, ולא בבע״ח דההגדרה בזה היא שוה וכנ״ל, כיון דהיתה ידוע הדבר בימיהם על האגדה הלז שכן אירע באנשי נזירי המדבר. והמאור עינים (פ׳ בראשית) פי׳ דכיון דלפי התיקו״ז שהבאנו בשיעור לדף ק״מ הרמז בהציפור בשילוח הקן היא על השכינה, לכן בא הרמז דצריך…